בדיקת גז ראדון. בניית מערכות לפינוי ראדון. בדיקות תקופתיות

• הסיכון המעשי בחשיפה לגז הראדון אינו בעצם השתחררותו באוויר אלא במידת הריכוז שלו בחלל סגור.
• המקור העיקרי לראדון הוא הקרקע, וחומרי הבניה הם המקור המשני והפחות משמעותי.
• כפי שצוין לעיל, הראדון מתפרק לאחר זמן.
• באוויר הפתוח או בחלל מאוורר בו יש תנועת אוויר, חלקיקי הראדון יתפזרו ולא ייצרו כל השפעה שלילית.
• בחללים בנויים שאינם מאווררים דיים, קיימת סכנה שייווצר ריכוז ראדון מעל לתקן המותר.
• הסיכון המשמעותי ביותר יימצא בחדרים המצויים קרוב לקרקע בהם מעט חלונות.
• כלומר בעיקר מרתפים המשמשים למגורים או למשרד.
• לדוגמה, בחדר המאוורר באופן רגיל, ריכוז הראדון הממוצע הוא כ-25% בלבד מהתקן המותר.

ריכוז הראדון משתנה מבניין לבניין ותלוי במספר גורמים רב ביניהם –

• מידת ריכוז הראדון בקרקע עליה בנוי הבית,
• קצב הפליטה שלו מהקרקע,
• כמות הפתחים בבית (צנרות, סדקים),
• מידת האוורור בבית,
• מידת אטימות המבנה
• הפרש הלחצים בין האוויר בחדר ובקרקע, המשתנה לאורך היממה (ככל שבחדר יש לחץ קטן יותר יחסית לקרקע, לראדון קל יותר לחדור לחדר).

אי אפשר לחסום לחלוטין את פליטת הראדון, היות והפליטה היא תוצאה של גורמים שאין לנו שליטה עליהם, כגון סוג הקרקע, הפרש הלחצים, סוגי חומרי הבניה וכד'.

ביכולתנו לנקוט באמצעים מונעים, ביניהם:

• בניית מערכות לפינוי הראדון (אפשרית גם לפני הקמת המבנה וגם לאחר שהוקם)
• איוורור חדרים, בעיקר מרתפים ומקלטים
• צביעה וטיוח של קירות בצבע מיוחד
• חסימת סדקים, מעבר צינורות וכבלי חשמל
• בדיקת גז ראדון תקופתית

מעניין לציין שבישראל איתר המשרד להגנת הסביבה כמה אזורים בהם יש ריכוז ראדון גבוה עקב ריכוז קרקע עשירה באורניום. באזורים אלו, ביניהם

• ירושלים,
• מעלה אדומים,
• כרמיאל
• וערד,

אותר ריכוז מעל לתקן במספר בתים מועט.

לכן, באזורים אלו נדרשים הקבלנים לבנות מערכת מיוחדת לדילול ריכוז הראדון מתחת למבנה.

דעה רווחת בציבור הינה כי חדרי ממ"ד מהווים מוקד אפשרי לריכוז גבוה של ראדון בשל הכמות הגדולה של חומרי בניה המצויים בהם והאוורור הנמוך שבהם, אך המשרד לאיכות הסביבה מפריך טענה זו וקובע כי ריכוז הראדון בממ"דים דומה לריכוזם בשאר חלקי הבית, וכי גם בהינתן שהות בממ"ד סגור לפרק זמן סביר, אין סכנה לחשיפת יתר לראדון.